אגורפוביה - פחד לצאת מהבית

פחד לצאת מהבית - אגורפוביה

​

אגורפוביה היא חרדה ממקומות ציבוריים ופתוחים. מקומות שמהם יהיה קשה להימלט או לקבל בהם עזרה במקרה הצורך. הסובלים מאגורפוביה חוששים ולכן נמנעים ממקומות ציבוריים והומים כמו גם ממצבים שיגרמו להם להרגיש לכודים וחסרי אונים. שכיחות האגורפוביה באוכלוסיה נעה בין 1-2.5% אחוזים. שכיחותה בקרב נשים גבוהה בהרבה(עד פי שניים מגברים) כשהגילאים השכיחים הם 25 עד 35. מקור המילה מיוונית ומשמעותה - פחד מכיכר השוק. (אגורה - כיכר ציבורית, פוביה - פחד). 

החרדה נובעת מהפחד שלא תהיה אפשרות בריחה או קבלת עזרה אם הרגשת החרדה תגבר. הסובלים מההפרעה עלולים להימנע ולהגביל את עצמם מפעילויות רבות - החל משימוש בתחבורה ציבורית, רכבות , אוטובוסים ומטוסים ומשהייה במרחבים פתוחים או סגורים , מלעמוד בתור, או להיות חלק מקהל.

בהתאם לחומרת הבעיה שמשתנה מאדם לאדם חלק מהסובלים פוחדים לצאת מהבית לבד ולא יבקרו בבתי קולנוע, תיאטרון, חנויות ומסעדות ולא יכנסו למעליות. בחלק מהמקרים האגורפוביה מתפתחת בעקבות התקפי פאניקה שהתעוררו במקום ציבורי מסוים. כך למשל , אם אדם חווה התקף פאניקה תוך כדי נסיעה ברכבת הוא עלול לפתח חרדה מנסיעה חוזרת בתחבורה ציבורית. ההפרעה מופיעה בטווח רחב של עוצמות ועלולה לפגום באיכות החיים ובתפקוד התקין של הסובל ממנה. 

​

​

​

סיבות לאגורפוביה - 

​

להפרעה יכול להיות בסיס גנטי - לעיתים מספר בני משפחה סובלים מהתופעה. יתכן גם שלאורך ההיסטוריה שלנו היה יתרון אבולוציוני לאנשים שנמנעו ממרחבים פתוחים וחשופים שאין בהם מקום להסתתר ולכן היה קיים יתרון הישרדותי למי שהיתה לו אגורפוביה.

 בחלק מהמקרים נמצא גם קשר בין אגורפוביה לבין קשיים בהתמצאות מרחבית. במחקרים נמצא שלחלק מהאגורפובים יש בעיה בניתוח ובהבנת ההתמצאות המרחבית ושהם מסתמכים בעיקר על חוש הראיה וחוש המישוש להתמצאות במרחב. כתוצאה מכך הם עלולים למצוא את עצמם חסרי יכולת התמצאות מרחבית כשהאינדיקציות הויזואליות מתמעטות(כמו במרחבים פתוחים) , או מציפות את המערכת(בהימצאות בתוך קהל) הם גם עלולים להתבלבל במשטחים משופעים או לא הומוגניים. 

מקורות סביבתיים לאגורפוביה  - אירועי עבר טראומטיים עלולים להיות קשורים להתפרצות אגורפוביה כמו גם שימוש בחומרים כמו אלכוהול , סמים , טבק והתמכרות לגלולות שינה.

חרדת נטישה יכולה להסביר את חוסר היכולת לסבול הפרדה מרחבית מבסיס בטוח ויציב. 

טווח התסמינים של ההפרעה משתנה מחולה לחולה : 

בקרב חולים מסויימים ההימנעות היא נקודתית(הימנעות מנסיעה ברכבת או כניסה לקניון) ואצל אחרים ההימנעות היא כללית. במקרים של אגורפוביה מתונה הסובל יפתח חשש מהליכה למקומות מסוימים. במקרים של אגרופוביה קיצונית החולה ימנע לחלוטין מכל יציאה מהבית. ככל שמעגל ההימנעות מתגבר וגדל הבעיה הולכת ומחריפה ועלולה לפגוע באופן ניכר באיכות החיים של הסובלים ממנה. 

אחוז גבוה מהסובלים מאגורפוביה סובלים מהפרעות נוספות כמו דיכאון או או.סי.די(הפרעה טורדנית כפייתית). 

התסמינים הפיזיים של האגורפוביה דומים לתסמינים המאפיינים חרדה או התקף פאניקה מלא : דופק ולחץ דם מוגבר, זיעה קרה, כאבי בטן, סחרחורות ותחושת עילפון, רעידות, היפר ונטילציה ותחושת חנק , כאבים בחזה ועד תחושת חוסר מציאותיות ותחושה שאתה הולך למות. 

​

​

לצאת מהבית בלי לפחד - טיפול באגורפוביה

​

​

טיפול באגורפוביה 

​

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי לאגרופוביה מתחלק לשני שלבים - הטיפול הקוגניטיבי מבוסס על הרעיון שדרכי חשיבה מסוימות עלולות לעורר חרדות , פוביות והתקפי פאניקה. מטרת הטיפול היא לסייע למטופל לזהות את דפוסי החשיבה הבלתי רציונאליים שמעוררים את החרדה ולהחליף אותם במחשבות מועילות ומציאותיות יותר. 

בשלב הטיפול ההתנהגותי מסייעים למטופל להחליף את דפוסי ההתנהגות השליליים(של הימנעות ממקומות ציבוריים) בדפוסי התנהגות ריאליים ומועילים יותר. השינוי מתבצע באמצעות חשיפה הדרגתית ומבוקרת לסיטואציות המעוררות חרדה. לדוגמה - צעד ראשון יכול להיות הליכה קצרה מחוץ לבית(בליווי ובתמיכה מקצועית של המטפל) , לאחר מכן , הליכה ארוכה יותר ובהדרגה כניסה לחנות או למקום ציבורי אחר. 

הטכניקות הנרכשות בשלב זה תאפשרנה למטופל להתמודד בהצלחה עם החרדה הן בטווח הזמן המיידי והן בטווח הזמן הרחוק יותר. 

​