פחד מבעלי חיים - כלבים 

פחד מבעלי חיים -

​

פחד מבעלי חיים - זואופוביה היא פחד לא רציונלי מחיות. היא יכולה להיות חרדה גורפת מחיות רבות או חרדה מחיה ספציפית. אורינטופודיה - פוביה מציפורים(מותחן האימה של אלפרד היצ'קוק "ציפורים" מ 1963 בו ציפורים תוקפות באכזריות הוא דוגמא מצויינת), אפיפוביה - פחד מדבורים, לפידופטרופוביה - פחד מפרפרים ועש, מירמאקנפוביה - פחד מנמלים, אופידופוביה - פחד מנחשים, סינופוביה - פחד מכלבים(סינו - כלב ביוונית, פוביה -פחד)(יש בארה"ב מעל 60 מ' כלבים מבוייתים וקשה שלא להיתקל בארץ או בעולם המערבי בכלב), אקוינופוביה(אקווס - סוס, פוביה - פחד) - פחד מסוסים(אחד ממקרי הטיפול המפורסמים של פרויד "הנס הקטן" שפיתח פוביה מסוסים בגיל קטן ופרויד קישר אותה לתסביך אדיפוס). ויש גם פחד מחתולים ופחד מתרנגולות.

פחד מבעלי חיים היא פוביה נפוצה יחסית(5-9% מהאוכלוסיה). שיעור הנשים שסובלות מהפוביה גבוה משמעותית משיעור הגברים.

​

הסיבות לפחד מבעלי חיים-כלבים - 

​

רוב מקרי החרדה מבעלי חיים מתפתחים מגיל צעיר(5-9). פחד מבעלי חיים יכול להתחיל כתוצאה מנסיון ישיר לא טוב(אם כלב תקף אותי, או דבורה עקצה אותי) שגורם להתניה ישירה. או מצפיה בנסיון לא טוב של אחרים(אם כלב תקף חבר שלי, או דבורה עקצה את אחותי), חרדה מבעלי חיים עלולה להתפתח גם מקריאה בספר או צפיה בסרט מפחיד (ציפורים של היצ'קוק או מלתעות של ספילברג - על פחד מכרישים כדוגמא), צפיה בחשש או אמצעי זהירות מצד ההורים ובני משפחה קרובים ועד דיווח תקשורתי(נחש היכיש אדם שהתיישב על סלע).

לחלקנו יש גם פרהדיספוסיציה לפחד מבעלי חיים מסויימים. לא צריך ללמד אותנו לפחד מנחשים. אנחנו גם לא צריכים לחוות הכשת נחש כדי לפחד ממנו. המוח שלנו מחווט כך שנחשוש מגורמים שבהיסטוריה האבלוציונית שלנו איימו עלינו כמו נחשים וחיות טרף למשל. 

​

טיפול בפחד מבעלי חיים-כלבים - 

​

​

הטיפול יורכב משני מרכיבים טיפוליים משולבים ומשלימים - 

טיפול קוגניטיבי - יבדקו ההנחות שעליהן מבוסס הפחד ודפוסי החשיבה - האם כל הכלבים מסוכנים ונושכים ? ננסה לזהות את המחשבות השליליות הגורמות לחרדה מבעלי חיים וננסה להחליף אותן במחשבות רציונליות יותר ויעילות יותר שתואמות למציאות. אולי יש אפשרות שהכלב הקטן של השכנים לא ינשך אותי ושתהיה לי חוויה נעימה איתו ? אולי העיזים הקטנות שראינו בביקור שלנו בכפר בסה"כ חוששות מאיתנו בדיוק כמו שאנחנו חוששים מהן ? אולי הן לא מאיימות ולא יפגעו בנו ? 

טיפול התנהגותי - המטופל יבנה מדרג של גירויים מאיימים. נניח שידרג גור כלבים שאך נולד בציון של 15 בסולם של עד 100. כלבלב קטן וחביב בציון של 40 וכלב הבולדוג של השכנים בדרוג 80. המטופל יחשף בהתחלה לגירוי בדרגת האיום הנמוכה ביותר בליווי ובתמיכת המטפל. החשיפות יחזרו על עצמן עד שהמטופל ירגיש שעוצמת החרדה יורדת ושהוא נמצא בשליטה עד שהסיטואציה הופכת לבלתי מאיימת בכלל. כשנוכל להרגיש בטוחים בבילוי משותף עם גור הכלבים. אולי אפילו נהנה מזה. רק אז נעלה לשלב הבא בסולם. לגירוי שרשמנו בדרגת איום גבוהה יותר. בכל פעם ננסה לאתגר ולהחשף לסיטואציות שמדורגות גבוה יותר בסולם שבנינו. בתהליך לא ארוך של מספר פגישות טיפוליות וביצוע "שיעורי בית" בין פגישה לפגישה נוכל להפחית דרמטית את עוצמת הפחד מבעלי חיים. ואולי אפילו להנות בחברתם. 

​